בואי נניח שהתפנה לך קצת זמן. רק נניח. ובואי נניח שהתמלאת באנרגיה ואת מוכנה לפעולה. עם יד על הלב, בפרץ של אנרגיה – האם בסופו של דבר את עושה יותר או פחות?

"לפעמים כשיש לי פרץ של אנרגיה, כח וחשק אני מחליטה לעשות משהו ש"בא לי" או שחשוב לי לעשות… רגע לפני אני כבר מתחילה להגיד לעצמי: אבל זה יותר חשוב, וזה יותר דחוף, ואת זה אני דוחה כבר המון זמן, ואיך אני יכולה לעשות את זה בשבילי כשעוד לא עשיתי את זה בשביל העובד שלי, ההורים, הילד או הילדה שלי וכו' ואז האנרגיה שחשתי מתחילה לשקוע ואני משתתקת וכבר לא עושה כלום. בטח לא מה שרציתי מלכתחילה". בום!

להפריח קודם את הבלון הקטן ולעשות משהו שולי אבל משמעותי

וואו! לא חבל? לא היה כדאי לתת לבלון הקטן לעלות לאוויר, להרגיש טוב יותר ולצבור כח ורק אז להתאמץ להפריח את הבלון הגדול יותר?! הרי לא לכל פעולה נדרשת אותה כמות של אנרגיה ורצון. איזו הזדמנות נהדרת לעשות משהו משמח, להתקדם, להטען באנרגיה שתאפשר לך בסופו של דבר לעשות את הכל. אבל מה? אי אפשר לעשות הכל בבת אחת! מה שברור הוא שכל דבר קטן שתעשי בשביל עצמך יתן לך אנרגיה, כח, מוטיבציה, דרבון וחשק לעשות את הדבר הבא. אז בינינו, ממש לא חשוב במה תתחילי. ואפילו כדאי להתחיל בדברים הקטנים והפחות חשובים. הם דווקא עשויים לתת לך כח ואת כל מה שנדרש כדי להמשיך ולהשלים את מרבית הרשימה, כך גם יהפכו למשמעותיים; הרי  ה- "To do list" היא רשימה נצחית שמתעדכנת שוב ושוב. מה שבאמת חשוב זה איכות חייך…
מה את מחליטה לעשות היום ואפילו נהנית מהעשייה?  🙂  מתחילה עכשיו? בהצלחה!