"ברור שבקיסריה ובכפר שמריהו לכולן יש משקפיים ורודים" 

הרבה יותר קל להתעשר. נשמע נכון. מה רע?! מבחוץ הכל נראה ורוד בקיסריה (טוב, חוץ מבית ראש הממשלה). וגם ברור לכאורה שיותר קל להרוויח מאשר להפסיד. אז זהו. שלא…. מבחוץ, הוורדרדות היא שדומיננטית אצל מי ששיפרה את מצבה הסוציואקונומי: "לחצי מהעולם יש בעיות כלכליות ולך לא. יש לך בריאות, זוגיות, ילדים וחירות כלכלית. מה עוד חסר? רק מפונקות לא מסתפקות במועט הזה".

מדוע קשה להתעשר?

צודקת, קשה להתעשר. אבל לא רק כי קל יותר להרוס מאשר לבנות. זה מורכב יותר. הרבה יותר! כבלים איתנים מאוד ובלתי נראים סוגרים עלייך. לפעמים אלה רגשות האשם או הרצון לתת לאחרים ולחלוק עוד לפני שלקחת עבור עצמך. חינוך הילדים. קשיי המשפחה מסביב. הרשות לעצמך ליהנות. לשמוח. להיות מרוצה. לא להרגיש צורך להסביר, לתרץ או להקטין. להתקשות לאמץ כל דבר שמפגין את המצב הטוב. לרצות משהו ולסגת כי הכבלים הפנימיים חזקים מידי. כי הלחצים מהחוץ כואבים מידי. ומה יקרה אם תצעקי בתוך עצמך,  הכי חזק שאת יכולה  "!Hello caesarea here I come" ?! יש אפשרות כזו? לאפשר לעצמך להרגיש שמגיע לך ושזה דבר טוב שקורה?  ושזה המצב ולכן גם את הטוב את מחוייבת לקחת ולהרשות לעצמך להרגיש בגדול?!

עושר בא בכל מיני צורות. ואיך את, קוראת-פוסט-זה-עכשיו, יכולה להתחבר לעושר שנפל בחלקך אך לא בגורל האחרים סביבך? עושר בכסף? בחכמה? ביצירתיות? ביושר אישי? בבריאות? בעצמאות? ביכולת למידה? בחברות טובות? במשפחה תומכת? באופטימיות? איזה סוג של עושר את מעדיפה?; איזה סוג של עושר נפל בחלקך ואיך את משתמשת בו?