לפעמים הדבר עצמו אינו מה שחשוב אלא המשמעות שעומדת בבסיסו… חשבת פעם מה קורה כשאת דוחה את מה שחשוב לך?
כשאת עושה דברים עבור אחרים, תמיד תוך דחייה של מה שחשוב לך ועבורך; כל דבר לכשעצמו, על פניו, נראה בסדר. סביר. בקטנה… אך התסכול רק הולך וגובר… ועדיין נראה לך שהכל שטויות…
…אבל אולי הדבר עצמו אינו חשוב כלל אלא דווקא מה שמסביב?!
שאלות לשאול את עצמך
למשל, מה זה מעיד עלייך? על המקום שאת נותנת לעצמך? על המקום שאת אקטיבית לא מפנה עבורך? על שמירת הזכויות שלך? על תחושת ה-"מגיע לי"?
ואיך זה משפיע על הרגשתך לאורך זמן? איזה מחיר את משלמת על כך שאת מוותרת על עצמך? כל הזמן. כמעט כל הזמן?
ולסיום: מה את יכולה לעשות ממש עכשיו או לתכנן למחר, משהו פיצפון למען עצמך? זה אולי ממש קטן אך המשמעות הרבה יותר גדולה. זו שמבהירה: אני כאן גם בשביל עצמי ואני דואגת לעצמי. לא רק לאחרים. גם לעצמי.
בהצלחה, אנה.